התורים היו ארוכים (29 ביוני, 2007 – השקת האייפון הראשון), אולם משתמשים רבים גילו במהרה כי יש בעיות שגם אפל לא מסוגלת לפתור. אין בכך להמעיט בצעד האדיר שנעשה על ידם, קפיצה לא רק ממערכי מקשים לממשק מגע אלא ל"ריבוי-מגע" המהווה שלב אחד מתקדם יותר. לראייה, גם ב-11 ביולי (השקת אייפון דור 3) התורים היו ארוכים. משהו טוב נעשה, והוא לא יעצר בקרוב. אלא שטרם נמצאה הנוסחה שתתגבר על מגבלות בלתי נמנעות ובעיות שיוצרות טכנולוגיות חדשות.

האייפון לא משתמש בטכנולוגיות חדשות כלל. מסכי מגע, מדי-תאוצה וחיישנים אחרים הקיימים באייפון היו ידועים מזה זמן רב, אם כי לא היו בשימוש נרחב כל כך כמו בעידן שלאחר האייפון, ולא זכו לאימפלמנטציה מסחרית מקיפה. האייפון עושה שימוש נכון בטכנולוגיות זמינות כדי להעניק למשתמש לא רק פונקציות יעילות אלא חוויית שימוש שלמה. אין זה פלא שהוא כה פופולרי – הוא יפה וגם אופה. אך כאמור, הוא לא כליל השלמות. שינוי התפיסה של הנדסת האנוש של טלפונים סלולריים ומכשירי צריכה אלקטרוניים בכלל, מציג חסרונות מסויימים שלא בהכרח ברורים באופן מיידי.

הסוגיה הצורמת ביותר נובעת דווקא מהחדשנות הגדולה ביותר של האייפון. אינטראקציה עם תצוגה, כפי שמאפשר מסך המגע, מתאפיינת בשלושה יתרונות מרכזיים:
1. פונקציות ייחודיות – אינסוף ממשקים גרפיים ושיטות הפעלה ושליטה.
2. חיסכון במקום – ביטול הצורך במקשים ייעודיים.
3. עיצוב נקי.
ככלל, אלו סובלים מ"ורסטיליות יתר". המחסום העיקרי הוא פיזי. אמנם ניתן להציג על מסך המגע כל אלמנט הפעלה (כגון אייקון או מקש), בהתאם לייתרון הראשון, אך המימדים הקטנים של המכשיר, הנובעים מהיתרון השני, גורמים לכך שלעיתים קרובות התצוגה קטנה מדי לאצבעות. כל מי שניסה להקליד טקסט על האייפון מכיר את השגיאות הבלתי נמנעות. כל מי שניסה לבחור אובייקטים צפופים מדי נתקל בבחירה מוטעית מדי פעם, ונאלץ לבצע את הפעולה שנית ואף יותר. הייתרון השלישי מוסיף לכך. מקשי לחיצה הינם בעצמם קטני מימדים, אך לרוב בעלי עיצוב מוחשי "משיש", או מגלמים פידבק טקטילי (tactile feedback), כך שקשה לבצע פעולה שגויה. המסך החלק של האייפון (והיום כבר של מכשירים נוספים) ואינטראקציית הנגיעה (בניגוד, למשל, להקלקה), אינם אידאליים לדיוק. פונקציית "ביטול הנעילה"' היא דוגמא טובה לפעולה שהיא יותר מורכבת אצל האייפון בגלל חיסרון זה. לחיצה מכוונת הספיקה בעבר כדי לדעת מתי המשתמש רוצה לבטל נעילת מכשיר. להבדיל, דווקא מכיוון שבאייפון השימוש קל יותר, בו יש לגעת במקום ללחוץ, הסיכוי למגע בלתי מכוון (ובלתי רצוי) הוא גדול יותר. ואמנם ניתן לחשוב בקלות על פתרונות, כגון תצוגת אייקונים ומקשים גדולים יותר או פונקציות מורכבות יותר, אין בנמצא פיתרון אידאלי שלא יעכב במקצת את זרימת השימוש, דווקא כשהוא כל כך מהיר ויעיל מבחינות אחרות.

במבט לעתיד הקרוב, התחום החם בזירת מסכי המגע שואף לשלב בין תצוגה אינטראקטיבית לבין פידבק טקטילי, כך שתיווצר דינמיקה פיזית בנוסף לדינמיקה החזותית. מנגנון מצידו האחורי של המסך יוכל לגלות לחץ, בנוסף או אלטרנטיבית לחישת מגע, מה שיקדם את ההבחנה בין פעולה מכוונת לבין "זליגת מגע" או מגע אקראי או בלתי רצוי. כמו כן, מסך המגע יהיה מסוגל לקבל טופוגרפיות שונות, כגון בליטות וחיספוסים, כך שעומק החוויה, תרתי משמע, יתרחב. משתמשים לא רק יראו את האלמנטים על המסך (כאשר אצבעותיהם לא יסתירו אותם) אלא גם ימששו, ומשום כך ההפעלה תיהיה יותר ודאית ונכונה. ניתן לתאר זאת כאילו, באופן אירוני, ישנו צורך לשפר את יכולת החישה של המשתמש ולאו דווקא של המכשור עימו הוא מבצע אינטראקציה. יש לקוות כי צורך זה יקבל מענה בדורות הבאים של האייפון ומוצרים דומים.

בסופו של דבר, וברוב המקרים, האייפון מציע מגוון גדול יותר של פונקציות על פני דורות ישנים של סלולרים, וניחן בעליונות עבור רבות מהפונקציות שהיו קיימות קודם לו. אלא שהמעבר לעידן חדש, בייחוד כשהוא מהנה כל כך, עלול לגרום לנו להתעלם מחסרונות שנולדו עימו, ולהזניח את הדרישה לפתרונן.

---

בנושאים מאמרים. ניתן לעקוב אחרי התגובות בעזרת RSS תגובות.